<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך מר זוטרא בריה דרב נחמן</h1>
<h2>דף לז:</h2>
גרסינן בפ' אין מעמידין הלכה דשמן העיד יוסי בן יועזר על דיקרב למיתא מסאב וקרו ליה יוסף שריא, ופרכינן יוסף אסרה מיבעיא ליה ועוד דאורייתא היא וכל אשר יגע על פני השדה וגו' ומשני דאורייתא דיקרב אסור דיקרב בדיקרב שרי ואתא אינהו גזור דיקרב בדיקרב דאסור ואתא איהו אוקמיה אדאורייתא, תו פרכינן דיקרב בדיקרב נמי דאורייתא היא דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא וגו' אמרוה רבנ' קמיה דרבא משמ' דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאורייתא בחיבור טומאה שבעה, שלא בחיבורא טומאת ערב, ואתו אינהו גזור שלא בחיבורא טומאה שבעה, ואתא איהו אוקמיה אדאורייתא, מאי היא דכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם יטמא [וטמא] שבעת ימים וכת' וכל אשר בו (הנגע) [הטמא] יטמא [וכתיב] והנפש הנוגעת תטמא עד הערב כאן בחיבור כאן שלא בחיבור, ופירש"י בחיבור בשעה שהיה נוגע במת ובא חבירו ונגע בו, שלא בחיבור לאחר שנגע פרש מן המת בא חברו ונגע בו, והא דאמר להו רבא לא תתלי ביה בוקי סריקי ברב נחמן לא פי' (רבי') [רש"י] מאי קשיא ליה דהא קראי קשיין אהדדי, ומאי שינויא איכא לתרוצי אליבא דרבא, אי סבירא ליה דלעולם אין חילוק בין בחיבורין לשלא בחיבורין משנה שלמה היא בתחילת מס' אהילות שנים טמאים במת, אחד טמא טומאת שבעה ואחד טמא טומאת ערב, שלשה טמאים במת שנים טמאים שבעה ואחד טומאת ערב, ארבעה טמאים במת שלשה טומאת שבעה ואחד טומאת ערב. כיצד שנים, אדם הנוגע במת טמא טומאת שבעה ואדם הנוגע בו טומאת ערב. כיצד שלשה, כלים הנוגעים במת, פי' כלי מתכות דרחמנא אמר חרב הרי הוא כחלל וכשהמתכת והוא כלי נוגע במת הרי הוא אבי אבות הטומא' כמת עצמו אעפ"י שיש טהרה בשלישי ושביעי לכלי מתכות הילכך כלים הנוגע' במת וכלים בכלים פי' כלים בכלים כלי שטף בכלי מתכות טמא טומאת שבעה. השלישי הנוגע בין אדם בין כלים טומאת ערב. כיצד ארבעה, כלים הנוגע' במת דהיינו כלי מתכת והוא כמת עצמו ואדם בכלים הרי האדם כמו כן טומאת שבעה, וכלים באדם פ' וכלי מתכות נמי באדם דהאי דאמרינן חרב הרי הוא כחלל להחמיר הוא שאם נגע במת הרי הוא אבי אבות הטומאה כמת עצמו ואדם הנוגע בו נמי טומאת שבעה כאלו נגע במת.
ואותו אדם הבא מחמת מת או מחמת חרב הנוגע במת אם נגע עוד בכלי מתכות הרי הן כאותו אדם עצמו לטומאת שבעה, והנוגע עוד באותן כלים בין אדם בין כלים דהשתא הוי רביעי אינו אלא טומאת ערב. ומה שכלי מתכות מקבל טומאת שבעה מאדם הבא מן המת או מחמת חרב בפרש' פרה בספרי מפיק לה מוכל אשר יגע בו הטמא יטמא ומוכבסתם בגדיכם ביום השביעי האמור בפרש' מדין ועיין התם, ורבינו יצחק מסימפון פ' המשנה כך אלא שקצרתי והנה הפי' כת' על ספר הישר זל"ע מ"מ מצינו שהתנא מחזר למצוא כל מה שיכול למנות, ואי ס"ד שיש חילוק בין טומאת חיבור לשלא בחיבור' אדתני שלשה טמאין במת ומוקי לה בכלים ואדם וכלים פי' כלי שטף, לתני שלשה טמאים במת וכולהו ע"י אדם ובחיבורין מדלא קתני הכי ש"מ דאין חילוק בין חיבורין ללא חיבורין. ונ"ל דהיינו דאמר רבא לא תתלי ביה בוקי סריקי ברב נחמן דודאי אין חילוק בין חיבור' לשלא בחיבור', גרסי' במס' נזיר [מ"ב ע"ב] אמר רב הונא נזיר שהיה עומד בבית הקברות והושיטו לו מתו או מת אחר ונגע בו חייב, ומותיב אביי נזיר שהיה לו מת מונח על כתיפו והושיטו לו מת או מת אחר ונגע בו יכול יהא חייב ת"ל לא יחלל במי שאין מחולל יצא זה שמחולל ועומד וכו', אלא קשיין אהדדי לא קשיא כאן בחיבור' כאן שלא בחיבור', ופרכינן וטומאה בחיבור' דאורייתא והאמר רב יצחק בר יוסף לא אמרו טומאה בחיבורין אלא לעניין תרומה וקדשים אבל לא לנזיר ועושה פסח, ואי ס"ד דאורייתא מאי שנא, אלא כאן בחיבור' אדם באדם, כאן בחיבור' אדם במת פי' חיבור' אדם באדם כגון אדם הנוגע במת ובעודו נוגע בו בא אדם אחר ונגע בו גזרו עליו לעניין תרומה וקדשים טומאת שבעה אבל לא לעושה פסח ונזיר, לעושה פסח לדחותו מדבריהם לפסח שני דהכא לא העמידו דבריהם במקום כרת אלא כטמא שרץ הוא וטובל ואוכל פסחו לערב וכן נזיר לא גזרו עליו שיהא מביא קרבן טומאה אי נמי לוקה משום טומאה אבל חיבורי אדם במת דהיינו נוגע כיון שכבר מחולל ועומד במגעו אינו לוקה אם מטמא במת אחר דמה לי מת זה המוטל על כתיפו ומה לי מת אחר, אבל נזיר העומד בבית הקברות, אי נמי נטמא כבר במגע המת אעפ"י שמחולל כבר בטומאת מת חייב על כל מגע ומגע ועל כל ביאה וביאה כיון שפרש ואין עמידתו בבית הקברות כמגע במת דמשום אהל הוא דהיינו ביאה והתורה חייבה על הביאה ועל המגע כדקא מסיק התם, הרי אין לך חיבור אדם באדם מן התורה ומילתה דרב זוטרא בריה דרב נחמן ליתא כלל דאמר דגזרו אף שלא בחיבור' ומשום הכי אמר רבא לא תתלו ביה וכו'. בספרי [חוקת] מפיק כמו שכתבתי למעלה מוכבסתם בגדיכם לכלים ואדם וכלים לאו משום חיבור הוא דא"כ אפילו אינו לבוש אלא שבעודו נוגע בכלי מתכת נגע אף בבגדים היה לנו לטמא אלא מקרא יתירא בא לדרוש ולעשות רביעי במת ע"י כלים דאי משום טומאת בגד אשמעינן לא גרע מטומאת נבילה דהמסיטה מטמא בגדים שעליו וגופו ובגדיו שוין וכן משכב ומושב וכל טמאות שמטמא בגדים שעליו גופו ובגדיו שווין ואע"ג דהתם משום חיבור (אלא) [ולא] משום גזירת הכתוב כאילו הן גופו כדפריש' בסדר רב אחדבוי, הכא גבי מת אימעיט כיון דפשיטא לן דחיבורי אדם באדם דרבנן.
ואין לפרש חבורי אדם באדם לאחר פרישתו מן המת חיבורי אדם במת בעודו נוגע, חדא כמו שכתבתי למעלה דהיה לו למנות שלש טמאות באדם בלא כלי, ועוד דההיא טומאה דנזיר דוקא כגון שהמת על כתיפו אההיא דקרי חיבורי אדם במת וכדפרישית. ותו לרבא דאמר לא תתלי בוקי סריקי מאי בוקי סריקי איכא הא שפיר אוקמה אלא ש"מ כדפרישית. וכך מצאתי בפ' נזיר ששמעתי שנוסחו מפי רבינו יצחק ב"ר יהודא זצ"ל שתחילה פי' חיבור אדם באדם לאחר פרישתו מן המת חיבורי אדם במת כגון אדם באדם הנוגע, וכך כתב בפירושו אמרוה קמיה דר' וקבלה והכי מיסתברא, חיבור' אדם באדם הא דר' יצחק דאמר לא אמרו טומאה בחיבו' אלא לעניין תרומה וקדשים דלא הוו אלא מדרבנן משום דהוו חיבור' אדם באדם שאדם נוגע באדם אחר שיש לו מת בידו דהאי דנוגע אדם באדם לאו חיבורא מעליא הוא. והא דתני ברייתא היה לו מת מונח על כתיפו וכו' דמפיק ליה מלא יחלל ומוקמיניה ליה בחיבורא ושמעינן מיניה דטומאה בחיבור' דאורייתא, היינו משום דהוא מחובר למת שעל כתיפו דכל זמן שהוא על כתיפו והושיטו לו מת אחר לא מיחייב דהא מיטמי וקאי, ויש שמטין פי' זה משום רבינו אליקים הלוי זל"ע ופירוש שני' הצדיקים הללו גאוני עולם קבלה בידם הוא וכל סוגיא זו שפירש היינו אליביה דרב יוסף דלא פליג בכן אליבא דרב הונא דאמר מקרא מלא דיבר הכתוב להזהיר אביאה ואטומ' (אבל אטומאה ואטומ'), אבל אליביה דרבה דאמר דאין חייב אלא אביאה ואטומ' אבל טומאה וטומאה לא סוגיא אחרת היא ואפילו הכי יש לחלק כאן בחיבורין כאן שלא בחיבורין כי היכי דלא תקשי דרב הונא אדרב [הונא] לרבה דכיון אליבא דרבה לא מיחייב בין אטומאה לטומאה ובין טומאה לביאה אלא א"כ נכנס בשידה תיבה ומגדל כדאוקמיה רב פפא אי נמי כדמר בר רב אשי כגון דעייל כשהוא גוסס ונפק נשמתיה אדיתיב דטומאה וביאה בהדי הדדי קאתי אבל בזה אחר זה לא [נזיר מ"ג ע"ב] א"כ קשה הא דאמר רב הונא [שם מ"ב ע"ב] נזיר שהוא עומד בבית הקברות והושיטו לו מת או מת אחר ונגע דחייב ואמאי חייב והא מחולל וקאי, אלא ש"מ עמידתו בבית הקברות לא חשיב כמגע ממש ואינה בחיבור.
ויש להזכיר כאן ההיא דאילו הן חלוקין [מכות כ"א ע"א] נזיר שהיה מטמא למתים כל היום אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תטמא והוא מטמא חייב על כל אחת ואחת ואעפ"י שמטומאה ראשונה נתחלל אפילו הכי חייב על כל אחת ואחת. וכן נמי טמא שנזר ונטמא למתים לוקה, דה"ג במס' נזיר פרק מי שאמר הריני נזיר [י"ז ע"א], אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא וכו', עד הא למלקות זה וזה שוין. הילכך הא דאמר רבה אמר רב הונא אבל טומאה וטומאה לא, בחיבו', אבל פרש לגמרי אי נמי עומד בבית הקברות ולא חשיב כמגע חייב על [כל] אחת ואחת כנ"ל. ושאר חיבור' כההיא דזבחים שלהי פ' טבול יום [ק"ה ע"ב] בעא מיניה ר' זירא מר' אבין בר חייא ואמרי לה מר' אבין בר כהנא הא דתנן חבורי אוכלין ע"י משקין חיבור לטומה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה וכו', וכההיא דהקומץ רבה [מנחות כ"ד ע"א] צירוף כלי וחיבור מים אי נמי איפכא בבעיא דר' ירמיה, ובההיא דמס' טבול יום [פ"ב מ"ה] ודמס' עוקצין [פ"ב] בין במשנה בין בתוספתא וההיא דבמה טומנין [שבת מ"ח ע"ב] הזוג (והמספרי') [והמספורת] וכו' ומקל שעשאה יד לקורדום ואיתא נמי בבמה אשה יוצאה [שם נ"ח ע"ב] וכיוצא באילו לא שייכי להכא כלל, בההיא נמי בבמה טומנין [שם מ"ח ע"ב] דשלל של כובסין וההיא דכל המחובר לו הרי הוא כמוהו וההיא דפ' השותפין ודילמא בחיבור' (שנו) [שאני] שהזכרתי בסדר אחדבוי ודחגיגה פרק חומר בקודש [כ"ד ע"א] יד מטמא חברתה לקודש דאמר רב שזבי בחיבורי' שנו, כולהו לא שייכי להכא. וגרסי' נמי במס' זבין פ' הנוגע בזב [פ"ה מ"ד] מקצת טמא על הטהור ומקצת טהור על הטמא טהור, ובתוספתא דזבין פ' החמירה תורה [פ"ה] ואילו הם חיבור' השיניים והצפרניים והשיער שלהן, ואילו הן מקצתן ראשי אצבעות ידים ורגלים, ודכוותה מייתינן במס' נידה פ' דם הנידה [נ"ה ע"א] כל שבמת טמא חוץ מן השיער והשיניים והציפורן ובשעת חיבור' הכל טמא ומסיים עלה במס' אהילות פ' כל המיטמין באהל [פ"ג מ"ד], כיצד המת בחוץ ושערו בפנים הבית טמא, ובהעור והרוטב [חולין קכ"ג ע"א] נמי גבי מפשיט בבהמה ובחיה בטמאה ובטהורה בדקה ובגסה וכו' עד המרגיל כולו חיבור ועיין התם. וההיא דבהמה המקשה [שם ע"ג ע"א] חיבורי אוכלין כמאן דמפרתי דמו וכמה עוד וכיוצא באילו כולן אין דומין לחיבור דהכא. ומר זוטרא בריה דרב נחמן כמה פעמים הוזכר בתלמוד.
